האם בשגגה סווגו המסמכים כפתוחים לציבור בנט המשפט?
מאות מסמכים שאמורים היו להיות מסווגים כחסויים, סווגו “כפתוחים לציבור בנט המשפט”. הכוללים, חשבונות בנק והמחאות, מסמכים בסיווג שמור של שב”ס, והתכתבות פנימית של בתי המשפט
היום בעידן המידע הדיגיטלי ראוי יותר מתמיד לעשות בקרה מחמירה על המידע שמפורסם לציבור הרחב – בפרט שמדובר בדיני נפשות ומידע אישי ורגיש שמפורסם וניתן לעיון על ידי כל דיכפין באמצעות האינטרנט. במצב דברים זה, קיימת החובה לאזן בין עיקרון הפומביות הדיון לזכות לפרטיות. אך מי קובע מה גובר על מה? למשל, אם פרסום פרטים אישיים ורגישים של עד – הכוללים: תעודת זהות, מס’ חשבון בנק, המחאה מבוטלת, ועוד – חוסה תחת עיקרון הפומביות הדיון? אם בפרסום הנ”ל יש עניין לציבור (זכות הציבור לדעת) – הגובר על הזכות לפרטיות? אם הנזקים שעלולים להיגרם לאותו עד – נלקחים בחשבון?
מה שבטוח – שקיימות יותר שאלות מתשובות. בשיחה טלפונית שניהלנו עם דוברות בתי המשפט, נאמר לנו: “בשביל זה יש לו (לבעל דין) עורך דין או קצת שכל ישר – לבקש חיסיון על המסמכים”. אותו עד אשר מקיים את חובתו האזרחית, מגיע לבית המשפט להעיד – על חשבון יום עבודה, לפעמים תוך סיכון עצמי (שהנאשם עבריין כבד). ולאחר שבית המשפט מסיבה כזו או אחרת מפרסם את כל פרטיו הרגישים – הוא צריך עתה לשכור שירותיו של עורך דין (וכמובן לשלם לו על כך) – כדי לקבל חיסיון על מסמך שהיה אמור להיות חסוי באופן אוטומטי?! ורק כדי לשבר את האוזן, “שכר הבטלה” המשולם לעד הוא סכום סמלי שנועד בעיקרו להחזיר את הוצאותיו של העד – ובטח שלא נועד לכיסוי ייצוג משפטי. ואם לא די במצב הקיים – שאזרחים מתחמקים מלעמוד על דוכן העדים ולתת את עדותם – בית המשפט נותן להם עוד סיבה להתחמק – והדבר נמשל לכיבוי מדורה עם חומר דליק.
עיקרון פומביות הדיון
הוא מעקרונות היסוד של שיטת המשפט בישראל, ומעוגן בסעיף 9 לחוק- יסוד: השפיטה ובסעיף 68 (א) לחוק בתי המשפט. אין ספק שמדובר אחד מעקרונותיו המרכזיים של המשפט בישראל. העיקרון בשיקולים שבמדיניות ציבורית ראויה והוא הגשמת זכותו של הציבור לקבל מידע על הרשות השופטת, ומבטיח ניהול משפט הוגן וחסר פניות – בכך משמש להגברת אימון הציבור בבית המשפט. לעיקרון זה קיימים מספר חריגים שבגינם יש לסגת מהעיקרון פומביות הדיון. בסעיף 68 (ב) לחוק בתי-המשפט נקבעה סמכותו של בית-המשפט לדון בדלתיים סגורות, אם ראה בכך צורך לשם שמירה על ביטחון המדינה, מניעת פגיעה ביחסי החוץ של המדינה, לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין, ועוד. כמו כן, סעיף 70 (ד) לחוק קובע כאחד החריגים לעקרון פומביות הדיון את סמכותו של בית משפט לאסור פרסום בקשר לדיוני בית המשפט לשם מניעת פגיעה חמורה בפרטיות נאשם, עד או צד שלישי לדיון.
זאת ועוד, חשוב להבין כי בזכות עיקרון חשוב זה, מערכת המשפט מתנהלת “באור” ולא במחשכים – חוסר שקיפות. להמחשה – ראה את בית המשפט לענייני משפחה – שכל התיקים שבו מתנהלים תחת “דלתיים סגורות” – עם כל המשתמע מכך.
צמד חמד (“נט המשפט” והכרטיס החכם)
בשנת 2001 נחקק חוק “תעודה דיגיטלית מאושרת”, אשר הסדיר את העבודה בעזרת שימוש בטכנולוגיה של כרטיסים חכמים ובכך אפשר את העבודה בצורה דיגיטלית. הצאת החוק סללה את הדרך להקמת מערכת “נט המשפט” – מערכת המאפשרת לעורכי דין (ובעלי דין) לעובד בצורה מקוונת מול בתי המשפט באמצעות
הכרטיס החכם. כרטיס זה מאפשר זיהוי וכניסה למערכת וביצוע חתימה אלקטרונית מאושרת על מסמכים משפטיים (עפ”י חוק חתימה אלקטרונית התשס”א-2001).
כמו כן “נט המשפט” מאפשרת עיון בהחלטות, פרוטוקולים, ובפסקי דין בתיקים המיוצגים ו/או הפתוחים לציבור, ומאפשרת להגיש בקלות כתבי בית דין (כתב תביעה, כתב הגנה, וכד’) בדרך מקוונת וללא צורך בהגעה לבית המשפט.
כרטיס חכם ועוד – בנוסף לכרטיס החכם, יש אפשרות לבעלי דין שעניינם בבתי המשפט לתביעות קטנות לקבל גישה מלאה לתיקים במערכת “נט משפט” באמצעות הקלדת תעודת זהות של בעל עניין בתיק ( גם בכך מחדלים לא חסר – ניתן להקליד תעודת זהות של אחר). וזאת ומאחר ותביעה שמתנהלת בבתי המשפט לתביעות קטנות נועדה להפשיט את ההליך המשפטי, ובעלי הדין מגיעים ללא ייצוג של עורך דין – בשל כך מתאפשרת להם – כניסה מלאה לתיק ללא צורך ברכישת כרטיס חכם – שעלותו לא זולה. בשאר התיקים – תינתן גישה מוגבלת בלבד (לא ניתן לראות פרוטוקולים, כתבי טענות, וכד’).
לא חכם ולא כרטיס חכם – חרף הנאמר לעיל, ולאור המצב הקיים – כל דיכפין יכול להיכנס למערכת “נט המשפט”, וזאת ללא צורך בכרטיס חכם, תעודת זהות או כל אמצעי זיהוי אחר – והמערכת מאפשרת לו גישה חופשית וכמעט בלתי מוגבלת – לעיין, להדפיס (לשמור) כל מסמך, בקשה, החלטה, או פסק דין, בתיקים הקיימים במאגר ומופעים תחת רמת חיסיון “פתוח לציבור”.
פרטים אישיים ורגישים חשופים לכל
למי שיש זמן – והרבה סבלנות, יכול בקלות לדלות מידע אישי ורגיש על כל אזרח שקשור בצורה ישירה או עקיפה לכתבי בית דין או מסמכים, בקשות, וכד’. למשל ניתן למצוא “בנט המשפט” בקשות “הרשאה לזיכוי חשבון בנק” של עדים (שהעידו במשפט פלילי) – הבקשות כוללות פרטים אישים רגישים, כגון, מס’ חשבון בנק, תעודת זהות, המחאה מבוטלת או אישור ניהול חשבון, וכד’.
חשוב להדגיש שלא מדובר פה במקרה יחיד – אנחנו הצלחנו למצוא די בקלות 10 בקשות של “הרשאה לזיכוי חשבון בנק” של עדים – בתיקים ותאריכים שונים. כמו כן, הצלחנו למצוא קבלות, פקודת שחרור, ועוד, שיש בהם כדי לפגוע בפרטיות הנוגעים בדבר. כל המסמכים סווגו כפתוחים לציבור – גישה חופשית לכל דיכפין.
המסמכים מסווגים? לא בטוח
באותה הדרך ובאותה הקלות, כפי שציינו לעיל, ניתן למצוא גם מסמכים מסווגים. בחיפוש שלנו – שערך כמה שעות בלבד – מצאנו מסמכים תחת הסיווג “שמור” שהופקו במערכת “צוהר” של שב”ס. על פי המסמכים (ומעבר למידע האישי שנחשף) ניתן לדעת את כל התנועות שהאסירים עשו מבית הכלא ואל בית הכלא. לצורך המחשה – אם “חייל” בארגון פשע טוען ” לא פתחתי את הפה” ועל פי המסמך הנ”ל (שהגיע בטעות לבכיר בארגון) הוא נחקר 10 פעמים בימ”ר – לא בטוח שאותו “חייל” יזכה לחיות הרבה זמן. כמו כן, עלו בחכתנו (בין היתר) – “אישור שהיית אסיר בבית הסוהר”, בקשות לעיכוב יציאה מהארץ, ועוד).
התכתבות ומסמכים פנימיים? תלוי את מי שואלים – אחרי המסמכים האישיים והרגישים, והמסמכים המסווגים – הגיע גם תורם של התכתבות והמסמכים הפנימיים להיחשף. אנחנו הצלחנו למצוא התכתבות פנימית של מזכירות בית משפט עם המרכז לגביית קנסות, קבלות ומסמכים עבור שופטים או מזכירות בית המשפט – מה שנקרא “מבפנים לבחוץ”.
צו אשפוז (אשפוז כפוי של חולי נפש) – אם הזכרנו לעיל דיני נפשות – יש להבין שבית המשפט מפרסם צווי אשפוז של נאשמים או חשודים שנעצרו על ידי המשטרה (לאחר חוות דעת של הפסיכיאטר המחוזי). מצב דברים זה הינו בלתי נסבל, ופוגע פגיעה אנושה בצנעת הפרט. הצווים נמצאים בסיווג “פתוח לציבור”- ואנו ממליצים להנהלת בית המשפט לשקול מחדש את הסיווג הנוכחי – ואם ראוי לחשוף פרטים רגישים אודות מצבו הנפשי של מתדיין?!
מחיקת שמות המתדיינים
אין ספק שהפולמוס בעניין הצורך במחיקת שמות המתדיינים הוא רחב היקף, ולא פעם נאמר שמחיקת שמות המדיינים מפסק הדין יקטין באופן משמעותי את היכולת לזהות את המתדיין ולשייך אליו פרטים אישיים ורגישים המופיעים בפסק הדין – המצב כיום מאפשר לאתר באמצעות מנועי החיפוש (גוגל, בינג ,וכד’) פרטים אישים ורגישים של מתדיינים (המאוחסנים במאגרי מידע אינטרנטיים) – רק על ידי הקלדת שם פרטי ושם משפחה של המתדיין – אך לאור כל האמור לעיל – מחיקת שמות מתדיינים הוא צעד קטן לעומת הבעיה הגדולה באמת “המידע שנחשף” דרך מערכת “נט המשפט”.
ניסיון לשינוי – מנהל בתי המשפט (דאז) כב’ השופט משה גל הבין את הבעיה הטמונה בעידן הטכנולוגי – במהירות ובזמניות של המידע האישי והרגיש לכל דיכפין. והוא מתייחס לכך במכתב ששלח לשופטים בשנת 2009 – עיקרי הדברים כדלקמן:
“כפי הידוע לכם, במסגרת פומביות הדיון מתפרסמים פסקי דין והחלטות באתר האינטרנט של הרשות השופטת וזאת בסמוך למועד חתימתם. הפרסום באתר מביא עמו, כמעט באופן מידי, פרסום במאגרים המשפטיים בתפוצה רחבה וכך גם בכלי התקשורת.”
“אנו עדים לא אחת להחלטות הכוללות פרטים אשר ספק אם יש צורך משפטי באזכורם, לרבות ובמיוחד נוכח הפגיעה האפשרית בפרטיותם של בעלי הדין.”
“נוכח דברים אלה, נבקש את שימת לבכם בעת כתיבת החלטות לעניין איזכור פרטים אישיים שאין חובה בהם ואשר פרסומם עלול לגרום לפגיעה בפרטיותם של המתדיינים.”
דברי סיום
לאור כל האמור לעיל, יש לקחת בחשבון שכל בקשה או מסמך שמוגש לבית המשפט ולא הוגשה עליו “בקשת חיסיון” – יש לראות בו כמסמך “פתוח לציבור”- אם בשל עיקרון פומביות הדיון או מכל סיבה אחרת (מוצדקת או מוצדקת פחות). אך קשה שלא לתהות אם פרסום כתבי בית דין שכל בר דעת מבין שיש בהם פגיעה קשה בפרטיות המתדיינים – נעשית בשם עיקרון פומביות הדיון? או שמה מדובר במדיניות של “לפרסם הכל” – עד החלטה אחרת?
קשה לקבל את טענת דוברות מערכת בתי המשפט “שהמסמכים סווגו בשגגה כפתוחים לציבור” – מדובר במאות מסמכים שמכילים מידע אישי ורגיש – שכל בר דעת מבין שקיימת החובה לסווגם כ-“חסויים” – ומשום מה “עיקרון השגגה” חוגג באתר בתי המשפט – והמסמכים מסווגים כ- “פתוחים לציבור”, ואנחנו האזרחים התמימים (וחסרי “השכל הישר”) משלמים על כך – לפעמים גם ביוקר.
תגובת דוברת מערכת בתי המשפט:
ככלל תיקי בית המשפט פתוחים לציבור מתוך הכרה בחשיבות פומביות הדיון. משכך, ניתן לצפות בכל המסמכים שאינם מוגדרים כחסויים.
בעקבות פנייתכם בוצעה בדיקה ונמצא שבשגגה המסמכים סווגו כפתוחים לציבור. הנושא טופל.
