בלש בימ"ר שהתעצבן על שוטר אחר: שלף את נשקו
שוטר המשמש כבלש לא אהב את העובדה ששוטר אחר השפריץ עליו מים. בתגובה שלף את נשקו האישי וכיוון אותו לעברו. לאחר מכן בעת שפרק הבלש את הנשק, נפלט כדור מבית הבליעה.
בעת היערכות צוות ימ"ר עליו נמנה השוטר (ליאון), לקראת ביצוע מעצר של סוחרי סמים, שפך השוטר שחר, כמעשה הלצה, מעט מים על עורפו של ליאון. בתגובה, הסתובב ליאון, שלף את נשקו האישי מסוג גלוק, דרך וכיוון אותו לעבר גופו של שחר. לאחר שניות, בעת שפרק ליאון את הנשק, נפלט כדור מבית הבליעה.
בתשובתו לאישום אישר השוטר ליאון, שבתור הלצה שפך השוטר שחר מים על עורפו, לכן הוציא את נשקו על מנת לנקותו, לנגב אותו מהמים. לאחר מכן פרק את הנשק. הוא שלל את הטענה, כאילו כיוון את הנשק לעבר גופו של שחר. בנוסף לכך הוא ציין, כי מדובר ביציאת כדור שלם מבית הבליעה, ואין מדובר בכדור שנורה.
בטיעוניו לעונש, אמר התובע, שאין להקל ראש במעשי השוטר (ליאון), אשר לא ידע לשים את הגבול בין המותר לאסור בכל הנוגע לשימוש בכלי הנשק שניתן לו. הוא התנהג באופן לא זהיר בכלי הנשק, לא בשוגג ולא בהיסח הדעת, אלא כתגובה להקנטה של חברו, כחלק מהלצה או משחק. תוצאות מעשיו היו יכולות להיות הרות אסון, שכן הנשק היה טעון. לדבריו, ידוע שנשק מעצם טבעו וטיבו הוא כלי מסוכן, וכאשר באים להשתמש בו, יש להתייחס אליו בכובד ראש, ולהפעיל שיקול דעת אחראי. כל שימוש בנשק שלא למטרות שניתן לשוטר ככלי עזר למימוש תפקידו וסמכויותיו עפ"י חוק, הוא פסול. עוד אמר, שגם בשימוש לא ראוי בנשק יש מדרג, ומעשיו מצויים ברף העליון, שכן בנסיבות האירוע, לא הייתה כל הצדקה להוציא את הנשק מהנרתיק, לא הייתה הצדקה להשתמש בו ובוודאי שלא לכוונו כשהוא דרוך כלפי שוטר אחר.
השוטר (ליאון) דיבר על כך שהקדיש את חייו למשטרה, הוא אוהב את עבודתו, רצה לצאת לקורס קצינים אולם הדבר לא הסתייע בידו. המשטרה היא ביתו השני, אם לא הראשון. הוא עוכב בדרגתו במשך 18 שנים וכתוצאה מכך נפגע כלכלית. הוא נפגע כלכלית גם בשל תואר הרבנות שעשה ואותו המשטרה החליטה לגנוז.
השוטר (ליאון) הורשע בבית הדין למשמעת: ונגזר עליו: נזיפה חמורה, קנס בסך 2000 ש"ח, 10 ימי מחבוש על תנאי.
