נאשמים לא מתייצבים לדיונים בביהמ”ש: בשל היעדר הרתעה
אחוז ניכר מהנאשמים לא מתייצבים לדיונים בעניינם בביהמ”ש ■ הסיבות העיקריות לאי התייצבות הם: אי זימון הנאשם כדין, הימלטות הנאשם מאימת הדין ■ פועל יוצא: הגדלת העומס על בית המשפט, וסגירת תיקים
רוב הציבור מאמין באמת ובתמים, כי ברגע שהמשטרה מגישה כתבי אישום כנגד עבריינים (בהנחה שהם באמת אשמים בכל המיוחס להם) – הם יתנו את הדין בבית המשפט, וזאת חרף הטענה כי עורך דין “כריש” (בלשון העם) יוציא אותם בהסדר טיעון מקל או אפילו בביטול כתב האישום. אך למה להוציא עשרות אלפי שקלים על עורך דין כזה- שפשוט אפשר לא להתייצב לדיונים – ולהשיג את אותה תוצאה?! מבדיקה שקיימה מערכת בתי המשפט נמצא כי בכ- 70% מהדיונים הנקבעים להקראה (הליך הראשוני, בו על הנאשם להשיב לכתב האישום), הליך ההקראה אינו מתבצע, ובית המשפט נאלץ לדחות את הדיון ולקבוע דיון הקראה נוסף. פועל יוצא של מצב דברים זה, הינו עיכוב ההליכים בתיקים הרלוונטיים, והדבר אף מטיל עומס מיותר על בית המשפט הנאלץ להידרש לתיק מסוים פעמיים – לצורך אותו הליך.
הסיבות בגינם הליך ההקראה אינו מתקיים הן רבות ומגוונות, אך ניתן לחלק אותן לשני רבדים עיקריים: נאשמים שלא קיבלו את הזימון – ובכך הם למעשה לא מודעים להליך המשפטי המתנהל נגדם, ובשל עובדה זו אינם מתייצבים לדיון בעניינם. נאשמים שקיבלו את הזימון כדין מודעים להליך המשפטי המתנהל נגדם – אך למרות זאת מחליטים להתחמק מהדין ולא להתייצב לדיון בעניינם. למרות שהסיבה לאי התייצבות מהווה גורם חשוב במציאת הפתרון הנדרש, יש להבין שבשני המקרים העומס המוטל על בית המשפט זהה.
התופעה כה חמורה, עד כדי כך – שניתן למצוא בכל יום דיונים לכל הפחות 2-3 תיקים שבהם הנאשמים לא התייצבו לדיון בעניינם. זאת ועוד, ישנם ימי דיונים שלמים שאף אחד מנאשמים לא טורח להתייצב לדיון בעניינו. אך בטרם נעסוק בכך, יש לרדת לשורש הבעיה – לחזור לפעולה הראשונה שפותחת את ההליך המשפטי – הגשת כתב האישום.
הגשת כתב האישום – ברגע שהתובע המשטרתי מחליט שיש מספיק ראיות להעמדת החשוד לדין – התובע מגיש לבית המשפט את כתב האישום (החשוד הופך לנאשם). משלב זה, באחריות מזכירות בית המשפט לשלוח (בדואר רשום) לנאשם את כתב האישום בצירוף מועד הדיון (זימון) – ויש צורך בהתקיים מספר תנאים כדי שמסירת כתב האישום לנאשם תחשב כ-“אישור מסירה כדין”.
אישור מסירה (המצאה) כדין – במידה וכתב האישום נשלח (על ידי מזכירות בית המשפט) לכתובת הנאשם המופיעה במשרד הפנים או על פי הצהרת הנאשם (בחקירה) – וזאת גם אם הנאשם אינו מתגורר עוד בכתובות זו (חובת הדיווח עליו). וכתנאי נוסף – על הנאשם או אחד מבני הבית (מעל גיל 18) לחתום על אישור המסירה. במידה והתקיימו התנאים הנ”ל- בית המשפט יראה בכך – המצאה כדין של כתב האישום. עד פה הכל טוב ויפה – אך מה קורה במקרה שדבר הדואר לא נדרש? במצב דברים זה, בית המשפט יידרש לבצע “מסירה אישית”, המסירה תתבצע על ידי פקיד בית משפט (שליח של בית המשפט). לצורך העניין – במידה ופקיד בית המשפט מגיע לכתובת הנמען (הנאשם), אך איש לא נמצא באותו העת בבית – פקיד בית המשפט רשאי להדביק את דבר הדואר (כתב האישום) על הדלת הבית. אך חשוב לציין שבמידה והנאשם לא יתייצב לדיון בעניינו – בית המשפט לא יראה בכך המצאה כדין של כתב האישום – “אישור מסירה” (תלוי במשתנים רבים).
בין אם מדובר בנאשם שלא קיבל את הזימון כדין (לא מודע למועד הדיון), לבין נאשם שקבל את הזימון כדין אך מחליט להתחמק מהדין. ביום הדיון, ולאחר שהנאשם לא התייצב – התובע המשטרתי יבקש מבית המשפט כדלקמן: נאשם שלא זומן כדין – לזמן את הנאשם במסירה אישית באמצעות שוטר או צוות איתורים . נאשם שזומן כדין – צו הבאה – הנאשם ייעצר וישוחרר כנגד הפקדה של 1000-2000 ש”ח במזומן (הסכום משתנה מבית משפט אחד למשנהו) – (יבוצע על ידי שוטר או צוות איתורים).
צוות איתורים – היחידה הוקמה בתחילת שנת 2009 כפיילוט בשלוש תחנות במרחב מרכז. היעוד הבלעדי של היחידה הינו לחפש ולמצוא עבריינים נמלטים (דרושי חקירה, מתחמקים מדין, וכד’) שעד אז לא היה גורם שיטפל בהם. בשל כך המשטרה מעמידה לטובת היחידה את מיטב האמצעים הטכנולוגיה והמודיעיניים העומדים לרשותה. ואם מקודם הזכרנו מסירה אישית על ידי פקיד בית המשפט, שמבחינתו להדביק את הזימון על הדלת וללכת – כאן מדובר למעשה באיתור הנאשם ומסירת הזימון באופן אישי (במקרים של צו הבאה – מעצר הנאשם) . זה יכול להתחיל בשיחת טלפון וזימון לתחנה. ובמידה ומדובר בנאשם חמקמק או כזה שקשה לאתר – זה יכול להגיע לתצפיות, איכון סולרי, הפצת תמונות שלו – ממש סוג של “מצוד” אחר מבוקש בין לאומי.
אם זאת, ולמרות שצוות איתורים עושים עבודתם נאמנה – ומצליחים לאתר/לעצור נאשמים שלא התייצבו לדיונים בבית המשפט (בהמשך נתייחס לנאשמים הלא מאותרים). גם אם בסופו של יום, אותם נאשמים מתייצבים לדיונים בעניינים – אין ספק שהתחמקות עד אותו שלב – משפיעה על העומס הכבד (הקיים מכבר) בבית המשפט (בשל דחיית הדיונים).
העומס בבית המשפט – מערכת המשפט בארץ מנסה זה זמן רב להקטין את העומס הכבד, המעיק, ושמסרבל את עבודת בית המשפט. העומס מתבטא בעיקר בהתארכות ההליכים המשפטיים ובחוסר יעילות של בית המשפט, והשופטים בפרט, לתת טיפול שאינו מושפע מהעומס הרב בו נתון בית המשפט. לא מעט שופטים מעדיפים להפנות תיקים להליך גישור/פשרה ובכך למעשה להימנע מניהול הליך משפטי (הדבר לא תמיד מטיב עם הצדדים). בשנת 2014, נשיא בית המשפט העליון, כב’ השופט אשר גרוניס, הוציא עדכון של הנוהל “טיפול בבקשות לדחיית מועד דיון” משנת 2010. הנוהל המעדכן בא להזכיר לשופטים כיצד לטפל בבקשות הדחייה המונחות לפניהם. הנוהל קבוע כי ככלל, אין לדחות מועדי דיון שנקבעו על ידי בית המשפט, אלא במקרים חריגים בלבד. דחיות הדיונים המרובות גורמות להתארכות של ההליכים. בממוצע, דחיית דיון מוסיפה כשלושה חודשים להימשכות הטיפול בתיק. הנוהל אף מדגיש כי במידת האפשר, על בית המשפט לבחון גם הקדמת הדיון ולא רק דחייתו – ובשל כך משתמש לא מעט בביטוי “שינוי מועד הדיון”.
השפעת אי התייצבות של הנאשמים על העומס בבית המשפט – לאור האמור לעיל, יש להבין כי מערכת המשפט עושה כל שביכולתה על מנת לצמצם ואף למנוע “התארכות הליכים”. אם זאת אי התייצבות של נאשמים לדיונים שנקבעו בעניינם הוא גורם משמעותי ואשר ללא כל ספק מטיל עומס על בית המשפט וגורם לעיכוב הליכים (דחיית דיונים). בשל עובדה זו, השופטים לא נוהגים לאפשר לתובע (ב”כ המאשימה) לדחות את הדיון יותר משלוש פעמים (בממוצע). ולאחר שבית המשפט הבהיר לתובע כי לא ייעתר לבקשת הדחייה – התובע יבקש “התליית הליכים” – אך לא תמיד השופט ייעתר לכך, ויעדיף למחוק\לבטל את כתב האישום בטרם מענה.
התליית הליכים VS מחיקה\ביטול כתב האישום – היעוד של התליית הליכים במקור הינו למנוע מצב שנאשמים לא מתייצבים להמשך הדיונים בעניינם (לא ניתן לאתרם). ובמקרה כזה אם התובע (המדינה) תבקש ביטול האישום (לאחר שלב ההקראה), ביטול שכזה כמוהו כזיכוי בדין. אם זאת ודבר שבשגרה, התובע יבקש להתלות את ההליכים – גם במקרה בו הנאשם מעולם לא התייצב בבית המשפט (טרם החל המשפט). התובע יטען שהאומנם בביטול\מחיקת כתב האישום ניתן יהיה להגיש כתב אישום חדש כנגד הנאשם. עם זאת, לא ניתן יהיה לעשות כן בחלוף תקופת ההתיישנות. וזאת בניגוד להתליית הליכים, שבה כן ניתן לעשות כן.
אך גם “בהתלייה הליכים” אין הדבר מבטיח שאכן יהיה ניתן לחדש את ההליכים בעת איתור הנאשם, וזאת מאחר ובקשת החידוש על ידי התובע -כפופה לאישורו של היועץ המשפט לממשלה – אשר בבואו לאשר את חידוש ההליכים, שוקל את חומרת העבירה, אינטרס הציבור במיצוי הדין עם הנאשם, אם מדובר בנאשם שהתחמק מהדין, סיכוי ההרשעה וטיב הראיות לאור חלוף הזמן, ומידת המאמצים שהושקעו לשם איתור הנאשם. זאת ועוד גם אם למעשה לא חלפה תקופת ההתיישנות, אך אם זאת, חלף זמן רב ממועד ביצוע עבירה/מועד ההתלייה – על התובע לשקלל את מכלול השיקולים, בבואו לבקש את חידוש ההליכים מבית המשפט.
בשל האמור לעיל, חלק מהשפטים מעדיפים לבטל\למחוק את כתב האישום (בטרם החל המשפט) במקום להתלות את ההליכים, וזאת מאחר שהתיקים שהותלו בהם ההליכים נשארים תלויים ועומדים לפני בית המשפט, שנאלץ מעת לעת לקיים ישיבה לבירור המצב – דבר המכביד על הפעילות השוטפת של בית המשפט. להלן מסקנותיה של כב’ השופטת בלטמן קדראי בעניין זה: “ככלל, אין מקום להותיר תיק תלוי ועומד ללא תוחלת. בפועל, בכתבי אישום רבים נאשמים אינם מאותרים. אחרי כמה נסיונות איתור, רואה בית המשפט בהעדר האיתור כחזרה מהאישום לפני מענה ומבוטל כתב האישום. נאשם כזה מוכרז “דרוש חקירה” וכאשר הוא מאותר, מוגש כתב אישום חדש“.
נאשמים במחתרת – כמו שכבר נאמר לעיל, ברגע שיש אישור מסירה כדין (בתיק בית המשפט) – התביעה תבקש להוציא צו הבאה כנגד הנאשם. ברוב בתי המשפט מדובר בצו הבאה כנגד הפקדה כספית (ערובה). זאת אומרת, שעל הנאשם להפקיד את הסכום הנקוב בצו ההבאה – כדי להשתחרר. אתם בטח שואלים, מה הבעיה? הבעיה נובעת מכך שיש לנאשם חלון הזדמנויות (ראשון) להתחמק – לא להתייצב לדיון בעניינו – עד אשר הוא נתפס. זאת אומרת, שאם הנאשם לא מתייצב לדיון הראשון (הקראה), מאותו הרגע שהוצא כנגדו צו הבאה, ועד אותו רגע שהוא נתפס (יכולות לחלוף שנים) – מדובר ברווח נטו של הנאשם. וכמו שאומר הביטוי היהודי המפורסם “או שהכלב ימות או שהפרץ ימות” – הדבר יכול להשפיע על טיב הראיות, עדים יכולים לצאת את הארץ, לחלות או למות. כמן כן חלוף הזמן יכול להביא להקלה במיצוי הדין עם הנאשם. אך עד כאן מדובר בעיקר על נאשמים שנחשבים “אזרחים נורמטיביים”, שאולי התמלאו פחד מההליך המשפט או שלא לוקחים ברצינות את ההליך המשפטי המתנהל נגדם – ואין בהם כול רצון לרדת למחתרת, וגם סביר להניח שלא יצליחו להתחמק זמן רב מידיה הארוכות של מיחידת איתורים.
אך להבדיל מהם, יש לא מעט עבריינים שרואים בכך “חור אבטחה” של מערכת המשפט, והזדמנות פז להתחמק מהליך המשפטי – ויעשה הכל כדי לא להיתפס – עד חלוף תקופת ההתיישנות. אחרי הכל, מה זה כמה שנים במחתרת לעומת כמה שנים מאחורי סורג ובריח?! לאחר, ובמידה ואותם נאשמים נתפסו, והפקידו את הסכום הנקוב בצו הבאה, והתחייבו להגיע לדיונים בעניינם – הם למעשה יוכלו מעתה להתייצב לדיונים כסדרם – וזאת ללא צורך לתת את הדין ו/או לשלם על ניסיון התחמקות שלהם – ומנגד – חלוף הזמן בא לטובתם (כפי שמוזכר לעיל).
זאת ועוד, יש לא מעט נאשמים שגם לאחר שנתפסו כבר בפעם הראשונה, ולאחר שהפקידו את הסכום הנקוב בצו הבאה (ערובה), והוזהרו כדין לבל לא יתייצבו לדיון בעניינם – הם שבים ומתחמקים מאימת הדין – לא מתייצבים לדיון בעניינים. אחרי הכל, מה זה 1000-2000 ש”ח (שיחולט לטובת המדינה) – לעומת אלפי השקלים שנאשמים אחרים מוצאים על עורכי דין?! ורק כדי לסבר את האוזן – גם לאחר שהנאשם לא התייצב שוב (פעם שניה), וזאת חרף התחייבותו לעשות כן – בית המשפט נותן לו (בכפוף להסבר משכנע) הזדמנות נוספת להתייצב לדיון – משחרר אותו כנגד הפקדה כספית ו/או חתימה על התחייבות כספית, עם או בלי ערבות צד ג’ (בדרך כלל, בשלב זה, הסכום הערובה גבוה יותר).
“הצעת החוק שלא הגיעה רחוק” – בשנת 2008 ח”כ יצחק אהרונוביץ הגיש הצאת חוק תחת הכותרת: “הטלת קנס על נאשם שלא התייצב למשפט”. יצחק אהרונוביץ ששירת בעבר במספר תפקידים בכירים במשטרה, יודע היטב כמה זה כואב – שחקירה מורכבת (שלפעמים אורכת שנים) יורדת לטמיון – רק בשל העבודה שהנאשם לא מתייצב לדיון בעניינו. “הסיבה העיקרית למצב זה הינה היעדר הרתעה שמקורה בהיעדר מנגנון המאפשר לבית המשפט להטיל קנסות על נאשמים שבית המשפט הורה על התליית ההליכים בעניינם בשל אי התייצבותם למשפט”. אך בסופו של יום, ולצערו של יצחק אהרונוביץ (והאזרחים שומרי החוק) הצעת החוק שלו לא הגיע רחוק – ונשארה בגדר ביקורת – ותו לא.
תפיסת נכסי נאשם שנמלט – על פי סעיף 104 לחוק סדר הדין הפלילי: נאשם שנמלט או מסתתר ואין אפשרות למצאו, רשאי בית המשפט, לבקשת פרקליט מפרקליטות המדינה, ואם הוא סבור שהדבר עשוי להביא להתייצבותו של הנאשם, לצוות על תפיסת כל נכס מנכסיו של הנאשם, מיטלטלין או מקרקעין, על רישום עיקול עליהם בפנקסי המקרקעין או על מינוי כונס נכסים עליהם, ולהורות מה ייעשה בנכס ובפרותיו כל עוד הצו בתקפו.
חשוב להדגיש שכמעט ולא נעשה שימוש בסעיף 104 לחסד”פ (מדובר בצעד קיצוני) – ולכן הדבר אינו רלוונטי לרוב הנאשמים.
לשפוט את הנאשם בהעדרו – יש שיגידו שיש לשפוט את הנאשם בהעדרו – אך ספק אם ניתן לדון נאשם שנמלט מהדין, בהסתמך על הדין הקיים בארץ, וממלא הדבר מוגבל לבית המשפט השלום, ובית המשפט רשאי לגזור את דינו של הנאשם הנמלט שלא בפניו, רק בעבירה שאיננה פשע, והוא אינו יכול לגזור עליו עונש מאסר ממילא (לא מתייחס למכלול השיקולים).
ניצנים של שינוי – במסגרת פיילוט שהחל אשתקד בבית משפט השלום בנצרת, נבחנת רפורמה בטיפול בתיקים הנקבעים לדיון הקראה. מטרת הרפורמה הינו העלאת שיעור ההקראות המתקיימות בפועל, מתוך כלל הדיונים הנקבעים להקראה, יבוצעו על ידי מזכירות בית המשפט פעולות מקדימות, לשם מניעת דחיית דיוני ההקראות. הפעולות המקדימות שיבוצעו על ידי מזכירות בית המשפט יהוו הכנה לדיון ההקראה. המזכירות תוודא עם נאשמים וסנגוריהם את התייצבותם ומוכנותם לדיון שנקבע. במקרים בהם אין בתיק אישור מסירה ולא ניתן להשיג את הנאשם, תעביר המזכירות לתביעה הזמנה לביצוע מסירה אישית עוד לפני הדיון.
דברי סיום – לאור כל האמור לעיל, והדבר נאמר בפה מלא – בהעדר הרתעה אין לנאשמים שום סיבה להתייצב לדיונים בעניינם בבית המשפט – ולמעשה זה מה שקורה בפועל. ניתן רק לקוות שהכתבה תגיע למקבלי ההחלטות, ועכב כך יבוצעו השינויים הדרושים בחוק הקיים, ויתאימו למציאות הנוכחית. סירוסו של בית המשפט – ואי יכולתו להטיל סנקציות על מי שבוחר להתחמק מהדין – מרוקן מתכן את מטרת בית המשפט. המצב הקיים, המאפשר לנאשמים להתחמק מהדין – הינו בגדר “באג” או “דלת אחורית” שאותה עבריינים מנצלים כדי לחמוק מהדין – חייבים לעצור את המצב הקיים – יש לקדם חקיקה בנושא.
תגובת המשטרה: התביעה פועלת בשיתוף עם תחנות המשטרה לצמצום התופעה ובמקום שבו קיים צוות איתור בתוך יחידת התביעה אחוז המתייצבים לדיון עומד על מעל 90%.
הייתה זו התביעה המשטרתית שהציפה את סוגיית אי איתור הנאשמים בעקבות בקרה שערכה במאות תיקים מכל רחבי הארץ. גם בעקבות ממצאי הבקרה הוחזרה האפשרות של שחרור בתחנת משטרה בערבות כספית – מהלך שיש בו כדי להבטיח התייצבות למהלכי משפט. בנוסף, נוקטת התביעה לקראת כל דיון במספר פעולות לאיתור נאשמים.
פעמים רבות בית המשפט אינו נעתר לבקשת המאשימה לשחרור בתנאים שיבטיחו התייצבות הנאשם או מורה על מחיקת כתב אישום במקום שניתן להסתפק רק בהתליית הליכים.
תגובת מערכת בתי המשפט: בית המשפט רשאי, מיוזמתו או לפי בקשת תובע, להתלות הליכים פליליים כנגד נאשם שלא התייצב למשפטו ולא ניתן לאתרו. מקום שהותלו הליכים כנגד נאשם, מפסיק מרוץ התיישנות, כקבוע בהוראת סעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי, וזה יתחדש עם איתור הנאשם והבאתו לדין.
כשמתעורר חשש לכך שנאשם לא יתייצב למשפטו, רשאי בית המשפט להורות על הפקדת ערובה לצורך הבטחת התייצבותו. ניתן לחלט ערובה זו בהעדר התייצבותו של הנאשם.
