חשיפה: מחדלי ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין

מתכוונים להגיש תלונה כנגד עורך דין בועדת האתיקה? – הכתבה הזו בשבילכם

הכתבה עוסקת בתלונה אחת ועשרות מחדלים שהתגלו במהלך הטיפול בה ■ נציגה למתלונן: אין תקציב לדואר רשום (למרות שהנוהל מחייב). “הספקת להבין איך זה מתנהל פה. שום דבר פה לא מסתיים מהר”

את היכרות שלנו עם ועדת האתיקה בלשכת עורכי הדין עשינו דרך תלונה שהגשנו כנגד עו”ד גל רגב, וזאת כתוצאה מהתבטאויותיו – כפי שהובאו בכתבה שפרסמנו שנה שעברה: עו”ד של בנק הפועלים לחייב: “אתה תגמור בכתבה של “כלבוטק” על מישהו שחי בארגז – זה מה שיקרה לך”.

גילוי נאות – בהתחלה סברנו שמכל הגופים המקיימים הליך משמעתי בארץ. לשכת עורכי הדין היא בין הגופים היחידים שרואה לנגד עיניה את הצורך לתת טיפול מקצועי, יעיל ותוך עמידה בנהלים (שלה היא). ויתרה מכך, שאם קיים סיכוי שגוף שמנהל הליך משמעתי יעשה צדק  ויבדוק את התלונה בנפש חפצה, ותוך חתירה לגילוי האמת –  תהיה זו ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין שתקטוף את הזכייה – וזאת בשל הצורך העז שלה לשמור על כבוד המקצוע. אך לצערנו, היה זה רק חלום, ושבסופו התעוררנו למציאות אחרת – ועל זאת ועוד, בהמשך הכתבה.

ההתחלה לא בשרה רעות – לאחר ששלחנו את התלונה לוועדת האתיקה של מחוז תל אביב והמרכז (לקח להם הרבה זמן לקלוט אותה), וגם את התצהיר (כשהתבקשנו לעשות כן). הכדור היה במגרש של ועדת האתיקה – והם היו צריכים לשלוח את התלונה לתגובת עו”ד רגב.

בחודש אוקטובר אשתקד, התבשרנו (בשיחת טלפון עם נציגת ועדת האתיקה) כי התלונה נשלחה לעו”ד רגב, וכי יש לו 30 יום על מנת לשלוח את תגובתו. כמו כן, נאמר לנו שלאחר קבלת תגובתו נצטרך להשיב לתגובה – ורק לאחר מכן התלונה תשלח להחלטת ועדת האתיקה המחוזית.

טעויות קורות – עד כאן הכל נשמע סביר –  אך מפה המחדלים רק מתחילים. בחודש דצמבר (חודשיים לאחר מועד שליחת התלונה לתגובות העו”ד רגב) התקשרנו שוב, והעורך שלנו הופתע לשמוע מהנציגה כי “אנחנו שולחים את המכתב שלך לתגובתו”. העורך שלנו שואל בתמיהה: “עוד לא שלחתם? כי לפני חודשיים כבר שלחתם”. הנציגה השיבה לו: “זה יוצא עכשיו”. והוא שאל: “עד כדי כך, הרבה זמן זה לקח? כי זה יצא לפני חודשיים” הנציגה השיבה:”כן, כי הייתה לנו איזו טעות כלשהיא”. והוא השיב: “כן, רשמתם איזה טל משהו”. הנציגה השיבה: “כן, טעינו שם כנראה, אז עכשיו אנחנו מטפלים בזה. כמובן שבתמימותו הוא אמר לה: שתשתדל לטפל בזה בהקדם – כי חבל על הזמן. אך לא היה עם מי לדבר. כמובן שהיא הזכירה לו – שיש לעו”ד רגב 30 יום להגיב, ושניצור קשר בעוד חודש כדי לברר את הסטטוס של התלונה.

טעויות קורות ואין מה לעשות בנדון. אבל השאלה אם מדובר בטעות יחידה, שלא מאפיינת את התנהלות הכללית. או שמה מדובר בסימפטום של התנהלות רשלנית? את התשובה לכך נקבל בהמשך.

 תעתוע – בתחילת חודש ינואר התקשרנו שוב לוועדת האתיקה, בתקווה שהתגובה המיוחלת כבר סרוקה במערכת. בשיחת הטלפון הנציגה אמרה לעורך שלנו שהתלונה הודפסה בתאריך: 03.12.15, ושהיא לא יודעת אם זה נשלח בפועל. אם זאת, היא אמרה: שלפי דעתה: “זה יצא לפחות שבוע אחרי”. ולא פחות חשוב – שיש לעו”ד רגב, 30 יום להגיב. או במילים אחרות – “עדיין לא עבר הזמן”.

מי אנחנו שנפגע בזכותו של עו”ד רגב להגיב. אם זה מה שנקבע בחוק (30 יום) – כך יהיה. לאחר שבועיים התקשרנו שוב לוועדת האתיקה, והנציגה אמרה לנו כי עוד לא התקבל תגובתו של עו”ד רגב – והתלונה תטופל ללא תגובתו.

לידע כללי – עו”ד שאינו מגיב לתלונה שנפתחה כנגדו, וזאת שהתבקש לעשות כן על ידי הקובל (וועדת האתיקה, היועמ”ש או פרקליט המדינה), ובהיעדר הצדקה כדין, מהווה עבירת משמעת.

טעות לעולם חוזרת – בתחילת חודש פברואר התקשרנו שוב לוועדת האתיקה, בתקווה שהתלונה ממתינה בתור להחלטה של ועדת העתיקה המחוזית. אך למרבה הפתעתנו הנציגה הסבירה לעורך שלנו כי כנראה  שהם (ועדת האתיקה) שלחו את התלונה לכתובת לא נכונה וצריך לצאת (שוב) מכתב לעורך דין.  וזאת למרות שבתלונה רשומה כתובות העדכנית והנכונה. אבל גם לזה היה לנציגה הסבר: ” אנחנו הולכים לפי הכתובות שרשומה לנו במערכת” . לצערי נוהל טיפול בתלונות ע”י ועדת האתיקה למחוז תל אביב והמרכז תשע”ה – 2015 (להלן: “הנוהל”) עמה.

לאור זאת, וברגע של יאוש, העורך שלנו אמר לנציגה: “אני לא יכול להגיד לך שזה בסדר, אבל מה אני יכול לעשות?” הנציגה השיבה לו: “אין מה לעשות, אנחנו עובדים פה עם כל כך הרבה תלונות, אי אפשר לשבת אחד, אחד ולהקליד בכתובות”. בסופה של השיחה וביאוש רב, הוא שאל את הנציגה אם שוב יש לעו”ד רגב 30 יום – והתשובה כבר ידועה.

בסוף חודש פברואר (ובפחד גדול) – התקשרנו שוב לוועדת האתיקה, וזאת כדי לברר אם מחכות לנו עוד הפתעות. אך לשמחתנו לא היו הפתעות חדשות. נאמר לנו שהתלונה נשלחה לעו”ד רגב בתאריך: 09.02.16. כמן כן, העורך שוחח עם הנציגה על המחדלים. ולסיום השיחה העורך שאל אותה  אם לאור כל הטעויות מגיע לו שהתלונה תטופל בזריזות ויעילות – מעכשיו והלאה. כמובן שתשובה הוא לא קיבל. אז העורך שאל (ביאוש) – כמה זמן לוקח עד שהתלונה מגיעה לוועדה? הנציגה בהתחלה לא רצתה להגיד, ורק לאחר שהתעקש להבין איפה זה עומד, היא השיבה לו: “חצי שנה לפחות”. ולפי מה שהבנו מאנשים שהגישו תלונות- בדרך כלל זה לוקח הרבה יותר זמן.

לידע כללי – לפי כללי לשכת עורכי הדין (סדרי הדין בבתי הדין המשמעתיים), על הוועדה לקבל את החלטתה בתלונה בתוך 90 יום מיום קבלת תגובת עורך הדין. אם עורך הדין אינו מגיב, על הוועדה להחליט בתלונה תוך 90 יום מהיום בו חלף המועד להגיב. הוועדה מוסמכת להאריך לעצמה את המועד בהודעה מנומקת למתלונן.

המחדלים נמשכים – כשחשבנו שהמצב לא יכול להיות יותר גרוע, ועדת האתיקה “לא אכזבה”. בתאריך 10.03.16 יצרנו קשר עם ועדת האתיקה, והנציגה אמרה לעורך שהתגובה של עו”ד רגב עוד לא התקבלה, ושהם נותנים לו עוד 14 יום – וזאת בשל העובדה הפשוטה שהם שלחו לו את התלונה בדואר רגיל (ולא בדואר רשום). משמע – אין לוועדת האתיקה יכולת לדעת מתי הוא (עו”ד רגב) קיבל את התלונה.

בתאריך 15.03.16 התקשרנו שוב לוועדת האתיקה, והתברר לנו כי טרם התקבלה תגובת עו”ד רגב. וכמו כן, כי קיים ערמת מכתבים ששוכבת במשרד. שהעורך שלנו שאל מה הסבירות שהתגובה של עו”ד רגב הגיעה. הנציגה השיבה לו: “הסבירות, שזה או בדואר, או שזה הגיע ועדיין לא עדכנו”. אבל לפחות הוא קיבל טיפ מהנציגה: אם הוא רוצה לדעת בוודאות, אז להתקשר שוב בעוד שבוע וחצי בערך.

להזכירכם – בשיחה הקודמת, נמסר לנו שיינתו לו (עו”ד רגב) שבועיים בלבד. אך לנציגה תשובה לכל: זה כבר לא קשור אליו, זה קשור אלינו”. עד שאנחנו מעדכנים –  זה לוקח זמן. עד שאנחנו מביאים את הדואר –  זה לוקח זמן. הכל לוקח זמן. או במילים אחרות: “המחדל מעכשיו עלינו”.

אין תקציב לדואר רשום – ששאלנו את שאלת השאלות: מדוע הם לא שולחים בדואר רשום. הנציגה השיבה לעורך שלנו: “דואר רשום זו עלות קטנה שיש 100, 200, 500 תלונות – לא כשיש יותר”. כמובן שלא נשארנו חייבים, והעורך נתן לה הרצה על עלות מול תועלת, ושדואר ישראל עושה הנחות לגופים גדולים, וכד’. אבל כל זה מיותר מסיבה אחת פשוטה: סעיף 7.1 לנוהל, קובע כי: “תגובה ראשונית מהנילון תשלחנה בדואר רשום. וסעיף 7.2 לנוהל, קובע כי ” בקשת תגובה סטטוטורית  תישלח בדואר רשום עם אישור מסירה.

לאור זאת, קיימת חובה לשלוח לעו”ד רגב את התלונה בדואר רשום עם אישור מסירה. ולא מדובר פה בשיקול דעת של עובד כזה או אחר בלשכה. ויתר מכך, התירוץ שהשמיעה הנציגה לא היה מתקבל על הדעת גם אם הנוהל לא היה מחייב לעשות כן. על כך נרחיב בהמשך.

אנחנו שולחים רק בדואר – שהעורך ביקש מהנציגה שתשלח לו את תגובת עו”ד רגב (כשתתקבל) בדואר אלקטרוני או בפקס. הנציגה ענתה לו: “שהם שולחים רק בדואר”. כשהתעקש, והסביר לה שהוא לא בארץ, ושנציגה אחרת אמרה לו שזה אפשרי, היא השיבה לו: “כמה זמן אתה בחו”ל? – אנחנו לא עומדים על הדקה”. שהסביר לה שזה יותר מ-30 יום. היא אמרה לו שישלח להם את הבקשה בפקס – והיא תטפל בזה. לאור זאת, היה מדובר בוויכוח מיותר שסתם משאיר טעם רע.

“הספקת להבין איך זה מתנהל פה” – בסוף חודש מרץ התקשרנו שוב לוועדת האתיקה, וזאת לאחר שעברו יותר מ-21 יום (מתום ה30 יום). ושאלנו אם התגובה כבר הגיעה. הנציגה ענתה (באי נעימות קלה) שאין עדיין את התגובה שלו. בתגובה העורך שלנו ענה לה: “בהתחלה אמרתם, שבועיים, ואחרי זה שבועיים וחצי. כבר עבר הרבה יותר”. היא השיבה לו: “יש לנו הרבה דואר שלא התעדכן, צריך להמתין קצת. שום דבר פה זה לא בדיוק על אותו יום, נראה לי שכבר הספקת להבין איך זה מתנהל פה”. אנחנו  מבינים, ולא מאמינים שהתנהלות כזו קיימת בגוף גדול כמו לשכת עורכי הדין. הגישה של הנציגה מעידה על התנהלות בלשכה, ועל כך שהיא רואה בכך התנהגות סבירה ומקובלת.

בהמשך השיחה, היא מוסיפה ואומרת: “להסתיים, זה בטח לא יסתיים מהר – שום דבר פה לא מסתיים מהר. שהנציגה נשאלה אולי עו”ד בכלל לא רוצה להגיב או לא קיבל את התלונה – כמה זמן עוד לחכות? היא השיבה: “אבל הוא צריך להגיב, שתהיה את התשובה שלו – נשלח לך. לפי הזמנים התשובה שלו אמורה להיות פה”

המחדל שלא נגמר – בשיחה נוספת לוועדת האתיקה, הנציגה אמרה לעורך שלנו: “לא קיבלנו (את התגובה שלו) זה בטיפול, אנחנו נשלח אליך מכתב – כי מחליטים על סמך החומר בתיק”. הוא שאל אותה: “אבל זה סופי? שלא תבואו עוד שבוע, שבועיים – ותגידו לי שמחכים לתגובה שלו” הנציגה השיבה: “אנחנו נטפל בזה בלי – תתקשר בעוד שבועיים אם אתה לא מקבל את המכתב”.

בתמימותנו חשבנו שסוף סוף הטיפול בתלונה עבר לוועדה. אך תחושת בטן של העורך שלנו אמרה לו להתקשר שוב ולוודא שאכן מטפלים בזה ללא התגובה של עו”ד רגב. בשיחה הנוספת (קצת אחרי השיחה הראשונה) נמסר לו שהם עוד צריכים למיין את הדואר שנמצא במשרד, וסביר להניח שהתגובה של עו”ד רגב נמצאת בין ערמות המכתבים. כמובן שהנציגה אמרה (בלי התחייבות) שזה ייקח להם עד סוף שבוע הבא. שלא לדבר על כך שהיא שללה את קיום השיחה הראשונה (שקיימנו זמן קצר לפני כן) – או במילים אחרות: יד ימין לא יודעת מה יד שמאל עושה – והספירה לקבלת התגובה עוד נמשכת.

30 זה 14 החדש – לא בכדי ציינו את ה-30 יום, אותם 30 יום שהנציגה אמרה לנו שיש לעו”ד רגב להגיב על התלונה. בהתאם לסעיף 8 לנוהל, שקובע: “על המתלונן או הנילון לפי עניין להשיב תוך 14 יום. לא תינתן ארכה לתגובות המתלונן או הנילון, אלא מטעמים מיוחדים”. לאור זאת, היה צריך לתת לעו”ד רגב (רק) 14 ימים לתגובה – ולא שלושים יום כפי שטענה הנציגה. אך לא מדובר פה במקרה פרטני, אלא באי קיום נהלים באופן שיטתי ומתמשך –  ועל כך נרחיב בהמשך.

אחידות – אין עוררין על כך שהנוהל הקיים בה בעיקר כדי ליצור כללי טיפול אחידים בכל לשכות ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, ובכך למנוע את המצב שמתרחש כיום. אין גם ספק שבעת ניסוח הנוהל, נלקחה בחשבון התייעלות –  וקיצור זמן הטיפול בתלונות. אך אם לא מקיימים את הנוהל – נוצר מצב שכל לשכה קובעת את הכללים שלה – מצב   בלתי סביר, שיוצר שיהוי בטיפול בתלונות.

אם הטיפול בתלונה יתנהל ע”פ הנוהל הקיים – מרגע הגשת התלונה בוועדת העתיקה של לשכת עורכי הדין, הטיפול בתלונה לא צריך לקחת יותר מחודשיים, חודשיים וחצי לכל היותר (עד הוועדה). אך אם במקום 14 יום (להשיב) נותנים 30 יום. אם במקום לשלוח (בקשות לתגובות) בדואר רשום – שולחים בדואר רגיל, ונותנים חודש (ואף יותר)  כדי לדעת אם הנילון (העו”ד) שלח את תגובתו (או לא). אם לוקח לבדוק דואר במשך שבועות – במקום בזמן סביר. כמובן שזה תקף גם לטיפול בתגובת המתלונן –  שצריך להשיב לתגובת הנילון (עו”ד). ובכך זמן הטיפול מתארך פי כמה – מהליך שמתנהל ע”פ הנוהל.

המצב בשאר הלשכות – החלטתנו לבדוק מה מצב בשאר הלשכות ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין, והתוצאה כדלקמן:

ועדת האתיקה ( מחוז ירושלים) – שולחים את התלונה לתגובות הנילון בדואר רשום – יש לו 30 יום להגיב. ובשיחה נוספת נמסר לנו שהנוהל שונה מ-14 ל-30 יום. אבל בהליכים הפנימיים זה נשאר 14 יום.

ועדת האתיקה (מחוז חיפה) – בשיחה הראשונה: הנציגה אמרה “שכמובן שזה  שנשלח בדואר רשום”. ובעניין הזמנים היא לא יודעת על מה מדובר. בשיחה השנייה נאמר לנו על ידי נציגה אחרת: שאם זה סטטוס של תלונה אז יש לו 30 יום להגיב. אבל אם מדובר בסטטוס אחר – אז יש לו 14 יום להגיב.

ועדת האתיקה ( מחוז הדרום) – שולחים את התלונה לתגובות הנילון בדואר רשום – יש לו 14 יום להגיב. בשיחה נוספת, ולאחר שהעלינו את עניין ה-30 יום. נמסר לנו שזמן התגובה הנהוג הוא 14 יום, אבל בתגובה שנייה אפשר לתת 30 יום.

עוד עולה מהשיחות עם הלשכות: כי במידה ולא התקבל תגובות הנילון בתום הזמן הראשוני. נשלח לו מכתב תזכורת עם זמן תגובה של 14 ימים נוספים. כמו כן עלו עוד כמה דברים מדאיגים, אבל נעסוק בהם בהזדמנות אחרת.

לסיכום – גם אם קיים סיכוי שהוחלט מטעמי התייעלות לשנות את הנוהל, וזאת בשל כך שהזמן למתן תגובה אינו מספק- ולהאריך אותו ל-30 יום. הדבר היה צריך להתקבל בהתאם לתקנות, ובהליך פורמלי. ולשכת עורכי הדין הייתה צריכה לתקן/לעדכן את הנוהל הקיים. אך לא בכך מדובר, אלא על תרבות ארגונית שמקבלת החלטות אוטונומיות ברמת הלשכה או אפילו ברמת הפרט. כל לשכה מחליטה לעצמה מה הנוהל – ופועלת על פיו. ועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין צריכה לדבר בקול אחד, ולשמור בקנאות על התקנות/נהלים שבאים ליעל את עבודתה, ולחסוך זמן יקר למתלוננים –  ששמים בה את מבטחם, וזאת תוך אמונה שהיא תעשה כל שביכולתה על מנת לשמור על כבוד המקצוע. אך בפועל היא פוגעת בכבוד המקצוע בעצמה.

איך יתכן מצב שבתלונה אחת נוצר מצב שמצריך לשלוח את התלונה לתגובות הנילון 3 פעמים (והיד עוד נטויה), וזאת בשל טעות – ובכך לשלש את זמן הטיפול בתלונה. למה נציגים מספרים מעשיות, ולא דוברי אמת. למה נציגים מתעלמים מנהלים. למה נציגים נותנים את ההרגשה שהם עושים טובה שהם נותנים שירות (איפה יחסי האנוש שלהם). לאור זאת, מסתמן כי קיימות יותר שאלות מתשובות – ואנחנו בתקווה שבלשכת עורכי הדין יקבלו את הכתבה כביקורת בונה – ויתקנו את הדרוש תיקון.

• לא קיבלנו את תגובת לשכת עורכי הדין עד מועד פרסום הכתבה.

למען הסר ספק: השיחות עם כל הנציגים של ועדת האתיקה מוקלטות ושמורות במערכת.