הקהילה הגאה: הלהט”בים, הומופובים, ומה שביניהם
מהלך היסטורי: בית המשפט העליון בארה”ב אישר החלטה לאפשר נישואים חד-מיניים בכל 50 המדינות ■ אם צפויה להתקבל החלטה דומה גם בארץ? ■ ועוד כמה נושאים שצריכים ביאור
בראשית הדברים ארצה לפתוח בהחלטה האמיצה והמבורכת של בית המשפט העליון בארה”ב – לאפשר נישואים חד- מיניים. אך אם זאת יש להבין שהמצב בארץ שונה בהרבה מארצות הברית, אפילו יותר מהמדינות הנחשבות
השמרניות ביותר, כמו טקסס ואוקלהומה. בישראל אין הכרה בנישואים חד-מיניים בעיקר בשל סיבות דתיות (אין הפרדה בין דת ומדינה). אך אם זאת, בקדנציה הקודמת הייתה זו סתו שפיר שהרימה את הכפפה והגישה הצעת חוק להכרה בנישואים חד-מיניים – במקביל להצהרות של מפלגת יש עתיד על רצונם לקדם הצעת חוק דומה. אלא שההצעה של שפיר נדחתה וההצעה של מפלגת יש עתיד נשארה במגרה.
מה לגבי העתיד? – כל עוד המפלגות הדתיות חברות בממשלה – יהיה קשה עד בלתי אפשרי להעביר הצעת חוק אשר מטיבה עם הלהט”בים (לסביות, הומואים, הטרנסג’נדרס, ביסקסואלים).
“מצעד הגאווה” – אני חושב שפה נמצאת (בעיקר) נקודת התורפה של הלהט”בים בקידום דעת קהל חיובית . יש להבין שלאנשים מאוד קשה לקבל דברים שכל החיים הם למדו שהם אסורים – בפרט אם מדובר באנשים דתיים/ חרדיים, ופה אין הרבה מקום לפרשנות עצמית – התורה אוסרת בצורה חד משמעית על “משכב זכר” – “וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה תּוֹעֵבָה הִוא” (ויקרא יח כב). סביר להניח שמהדתיים יהיה מאוד קשה לקבל הכרה של ה- הלהט”בים בארץ – אם בכלל. אך לגבי שאר הציבור – הדבר אפשרי, ותלוי בעיקר בהתנהגות הלהט”בים, ביחצנות שלהם (מבחינת דעת הציבור – ולא זכויות, והכרה של המדינה – שהיא בדרך החקיקה\פסיקה).
נכון שבפרובוקציה היא דרך מצוינת להסב את תשומת לב הציבור למאבק (הצודק) שלכם – ואולי דרך כך להביא לשינוי בתפיסה של הציבור את להט”בים – הכרה תודעתית. ובנוסף לכך יש להט”בים שטוענים, שבכך “הם נותנים דרור לנטיות שלהם”, והדבר אף מביא לשחרור – “מרגישים חופשיים”. אך לצערי לאחר שיחות עם אלפי אנשים שנחשפו (בצורה ישירה או עקיפה) למצעדי הגאווה בארץ, הם דווחו על סלידה, ועל כך שמדובר (לדבריהם) ב”סוטי מין” “שלא בוחלים באמצעים כדי לעלות את הסטייה שלהם על סדר היום”. אין ספק שמצעדי הגאווה שבהם הלהט”בים מתערטלים בציבור לא תורמים דבר וחצי דבר למאבק – ואף גורמים לדבר הפוך – הסלמה בדעת הקהל. רוב הציבור בדעה שאתם “סוטי מין”, ובמצעדי הגאווה אתם מוכיחים להם – שהם צודקים (אפילו שזה ממש לא נכון).
קהילת הלהט”בים מורכבת מאנשים מכל שכבות האוכלוסייה, ויש לא מעט שמשמשים בתפקידים בכירים מאוד (בסקטור הממשלתי והפרטי) – מה שנקרא: “אנשים מכובדים”. אז אולי יש הלהט”בים שלא אכפת להם מה מיליוני אנשים חושבים עליהם – אבל למען הכבוד העצמי שלכם, למה לבזות את עצמכם? ולצעוד כמו זונות- בלבוש מינימלי
ופרובוקטיבי?! (מזכיר קצת את התנהגות הקלוקלת של נשים -שחושפות את גופם בשביל לקדם אג’נדה). למה לא לקיים מצעדי גאווה בלבוש מלא ועם ראש מורם (בגאווה)?! הרי לא מדובר רק ביחסי מין (מיניות) שאין בכלל וויכוח שהיא חלק מאוד שולי. אלא מדובר בקיום זוגיות, לקבל ולתת אהבה, ללכת ברחוב מחובקים או משולבי ידיים – בלי למשוך מבטים מהסובבים, ולקבל הכרה של המדינה בנישואים חד מיניים – להיות כאחד האדם. לכן אין שום הצדקה להדגיש ולהקצין את הקטע המיני – לתת לו להיות חלק מרכזי במצעדי הגאווה.
בחדרי חדרים – כל אחד יעשה (בפרטיות) מה שעושה לו טוב מבחינה מינית. צריך להבין שאין קשר בין הכרה בנטייה מינית (זוגיות חד מינית) להתערטלות בציבור או בקיום יחסי מין. לא חסר גם גברים סטרייטים שאוהבים לקיים יחסי מין עם גברים או ללבוש בגדי נשים – ולכן מאוד חשוב להדגיש ולחזק את העובדה – שזה מעבר ליחסי מין – אדם שנמשך לבני מינו בכל המובנים – ולא רק מבחינה מינית.
הומופובים VS “אוהבי הלהט”בים” – קודם כל חשוב להבדיל בין הומופובים שלא מוכנים לשמוע כלל על ה- הלהט”בים, ומבחינתם הם סטייה, “תקלה של הטבע” וכד’. ושאפשר, ואף צריך להשמיד את כל הלהט”בים. כמובן שמדובר באנשים גזענים לכל דבר ועניין – ובדעה חשוכה שיש לעקור מהשורש. מאידך יש אנשים שמאוד מכבדים את הלהט”בים, תומכים במאבק הצודק שלהם – אך עם זאת יש להם לא מעט הסתייגויות/הערות על התנהגותם. זאת ועוד, יש אנשים שמאוד קשה להם לעקל את השינויים המהירים שקורים בחברה (התמיכה הרחבה בקהילה) – ולכן הם תרם גיבשו דעה סופית – אם הם תומכים בקהילה או מחרימים אותה.
יש פתגם חכם שאומר: “אי אפשר ללמד כלב זקן תרגילים חדשים” – קשה לאנשים מבוגרים לקבל את השינוי, ואת המהפכה שהתרחשה בקרב הציבור והמדינה – שמקבלים את הלהט”בים ורואים בהם אנשים רגילים שהחטא היחיד שלהם הוא שהם רוצים לממש את האהבה שלהם לבן מינם. יש להבין שלכל אדם יש את הזכות להעביר ביקורת ולהשמיע את קולו. חופש הביטוי היא זכות יסוד מהמעלה הראשונה, והיא מאפשרת לנו לממש את הצורך הטבעי ולגיטימי – להגיד את אשר על ליבינו. וההדגשה היא על כך שלא כל אדם שמעביר ביקורת או אומר דבר שמשתמע כהערה שנחשדת כ”הומופובית” – הוא אכן הומופוב – ונגד הלהט”בים. וגם אם יש אדם שמשמעי בצורה חד משמעית אמירות הומופוביות – יש לקחת בחשבון שלפעמים אנשים מפחדים ממה שהם לא מבינים, פועל יוצא – “מדברים שטויות”. לכן יש צורך להבין אותם, ולתת להם תמיכה ועידוד רגשי, ולא תקוף אותם.
שנאת חינם – בזמן האחרון אני עד לטרנד בקרב יפי הנפש ו”הנאורים”, שהחליטו לאמץ לחיקם גם את מאבקם של הלהט”בים. הם מנהלים מלחמת חורמה על כל מי שמעיז לפתוח את הפה – אפילו אם מדובר רק בביקורת לגיטימית על התנהלות הלהט”בים, וכד’. הם (על דעת עצמם) מחליטים מה טוב עבור הלהט”בים, הגדירו אותם “כפרה קדושה” –
ובשל כך אסור להעביר עליהם כל ביקורת. יתרה מכך, גם אם אדם מצהיר שהוא לא מכיר בזכויות הלהט”בים – אין בכך כדי לפגוע בו, ובטח שלא בהשתלחות חסרת רסן.
אני שידוע בדעות הליברליות שלי, ומצהיר בריש גלי – שאני בעד הלהט”בים, תומך במאבקם, ושמח בכל פעם שהם מקבלים הכרה/זכויות מהמדינה. זוכה כל פעם מחדש לקבל צונמי של שנאה – והרבה “ארס”, ממקום בלתי מובן. והם למעשה עושים דה – לגיטימציה למתן ביקורת לגיטימית ועניינית. ויתרה מכך, “אוהבי הלהט”בים” חוטאים בכך שהם עושים בדיוק את מה שהם מנסים למנוע מ”מעבירי הביקורת” לעשות כלפי הלהט”בים.
ביקורת על קצה המזלג – אני לא מתכחש שיש לי לא מעט ביקורת על התנהלות הקהילה – ומצעדי הגאווה בפרט. מדובר בביקורת לגיטימית, ועניינית. אך, איך שאני רק בא לפתוח את הפה, פתאום כל “הנאורים”, מדברים על אדם חשוך, ואך אני בכלל מעיז להעביר ביקורת על הלהט”בים – “מי אני בכלל?”. והכל בצורה בוטה, קיצונית, מתנשאת – שלא הייתה מביישת שום כת פנטית. “אוהבי הלהט”בים” מצטיירים כאנשים חשוכים בעצמם – בדיוק כפי שהם אוהבים לכנות אנשים אחרים. והם אף מונעים כל ניסיון להתבטאות – ובכך הם מבטלים מסיבה בלתי ברורה את הזכות (המאוד חשובה) ל”חופש הביטוי” – שהם בעצמם כמההים לזכות זו .
“ונשמרתם מאוד לנפשותיכם” – עלייה דרמטית במקרי איידס בקרב גברים הומוסקסואלים – 160 נשאים חדשים בשנת 2013 (ע”פ דו”ח משרד הבריאות). הסיבות העיקריות לכך הם: תפיסה מוטעת של המציאות – בין 30-40
אחוז לא משתמשים באמצעי מניעה (קונדום) מבחירה חופשית, ומתוך קלות דעת – מבחינתם הם “חיים את הרגע”. זאת ועוד, נראה כי השיפור בהצלחת הטיפול התרופתי הקיים מוביל לירידה בתפיסת חומרת המחלה, ומנגד השימוש בסמים ובאלכוהול משבש את כושר ההחלטה ומוביל ליחסי מין לא מוגנים. לכן אני פונה לקהילה הגאה ומבקש מכל אחד מכם לגלות אחריות אישית ולהשתמש באמצעי מניעה בעת קיום יחסי מין – ובכך תמנעו הדבקה באיידס ומחלות מין אחרות.
בשורה תחתונה – אני ער לעובדה שהלהט”בים עברו במשך עשורים (וגם כיום) השפלות מאוד קשות מצד הומופובים, והם נרדפים רק בשל הנטיות המניות שלהם. פועל יוצא – הם פיתחו “עור של פיל”, ומבחינתם כל חבל הוא נחש – שיש להיזהר ממנו. ובשל כך אני רוצה להדגיש, שכתבה זו באה אך ורק כדי להציג את הדברים כפי שאני ועוד הרבה אנשים (מתוך הקהילה, ומחוצה לה) רואים אותם. אף אחד לא חייב לקבל את הכתבה “כתורה מסיני” – אבל אי אפשר להתעלם מהדברים שהכתבה מציפה, ויש לעלות אותם על סדר היום – ולנסות לפתור את הבעיות העולות מהם.
אני רוצה להודות לחברים שלי מהקהילה הגאה – שעזרו לי בהכנת הכתבה.
