גם אם האישה מרוויחה יותר מהגבר: הוא ימשיך לשלם דמי מזונות
נשים מדברות מצד אחד על שוויון זכויות בין המינים. ומצד שני לא מוכנות לקחת חלק בנטל של הגבר בתשלום דמי מזונות – גם שהן מרוויחות יותר מהגבר
בתקופת האבן וגם קצת אחרי, לא היה מקובל וראוי כי אישה תצא לעבוד (הרי זה תפקיד ששמור רק לגברים). ונשים נשואות היו תלויות עד מאוד בחסדי הבעל – שהיה המפרנס יחיד.
כל עוד האישה נשואה – אין בעיה. הבעל דואג ומפרנס אותה ואת הילדים. אך מה קורה שמתגרשים? משם כך נקבע על פי הדין העברי כי מאחר והגבר הוא המפרנס היחיד – הגיוני וראוי כי הוא ימשיך לפרנס את האישה והילדים גם לאחר הגירושים – ישלם דמי מזונות.
עד פה הכול נשמע הגיוני וצודק. אך במרוצת השנים נשים התחילו לצאת לשוק העבודה ואף להתברג לתפקידים בכירים בכל התחומים. כמן כן לא מעט נשים מרוויחות יותר מגברים – והדבר הופך אותן למפרנסות עיקריות (ויש גם מקרים, שהן משלמות לבד את ההוצאות המשפחה).
לאור התפתחות חיובית זו, מן הראוי שהמחוקק היה מחלק את הנטל ומאזן את הדרישה (החקוקה באבן) לתשלום בלעדי של דמי המזונות על ידי הגבר . איך המחוקק עוד תקוע אי שם בעבר, בתקופה שהכושים עוד היו עבדים באמריקה.
יש לא מעט מקרים שבו האישה היא זו שיוצאת לעבוד (מפתחת קריירה), והגבר נשאר בבית, מטפל בילדים, מבשל, מנקה. אך לאחר הגירושים למערכת לא אכפת שהאישה היא זו שפרנסה את הבית כל השנים, והבעל היה בתפקיד “עקרת בית” -תלוי בה. בגלל שהוא גבר – באופן אוטומטי הוא צריך לשלם מזונות.
בעת שאישה דורשת את מלוא הזכויות שישנן לגבר, וכעצמאית שבתקופה שהייתה נשואה השתתפה בכלכלת הבית, אין שום סיבה שהיא לא תחלוק עם הגבר את תשלום דמי המזונות (בהתאם להכנסות שלה) – כפי שעשתה טרם הגירושים.
לא מתקבל על הדעת שגבר שמרוויח בקושי 4 אלף ש”ח בחודש, יאלץ לשלם דמי מזונות מלאים לאישה שמרוויחה מעל 6 אלף ש”ח – זו צביעות של הנשים שדורשות שוויון זכויות – והכל בחסות החוק ובית המשפט, שמפחד לגעת בסוגיה זו (למרות פסקי דין של כבוד השופט יעקב כהן, וכבוד השופט יהורם שקד) , אנחנו רחוקים אלפי שנות אור משינוי משמעותי.
מי יודע, אולי יום אחד נשים יבינו שאם הם באמת רוצות להרגיש עצמאיות וללא תלות בגבר – אין אלא להתנער מכבלי המזונות, ולבצע חלוקה הוגנת של הנטל.
