השוטר תקף עצור ללא סיבה
השימוש בכוח שכלל סטירה ובעיטה לאשכיו של המתלונן היה שלא כדין, לא נחוץ ולא סביר בנסיבות העניין והבעיטה אף גרמה למתלונן חבלה
שוטר סיור ושותפו לניידת עצרו את המתלונן בחשד לעבירות של תקיפת שוטר במילוי תפקידו. בהיותם במשרד בתחנת המשטרה משגב, החל דין ודברים בין שוטר למתלונן, אשר במהלכו סטר השוטר בפניו של המתלונן ללא כל הצדק. בתגובה לסטירה שלח המתלונן את ידיו לכיוון חזהו של השוטר.
השוטר אחז במתלונן ומשהבחין במתרחש, ניגש אל המתלונן ודחף אותו כלפי מטה לכוון הספה עליה ישב. בהמשך, ביקש השוטר להעביר את המתלונן מהמשרד למקום אחר, ולאחר שאחז בזרועו בעט בו לפתע ללא כל הצדק בעיטה באשכים.
כתוצאה ממעשהו של השוטר נגרמה למתלונן נפיחות בשק האשכים, הגדלה ורגישות במישוש אשך ימני, זרימת דם מוגברת בצד ימין ונוזל בכמות קטנה מסביב לאשך ימין. כן הודגמו מספר אזורים היפואקוגניים בגודל שונה וללא זרימת דם מתוכם, אשר לגביהם נקבע: “קרוב לוודאי המטומה”.
בפתח טיעוניה ציינה התובעת כי השימוש בכוח שכלל סטירה ובעיטה לאשכיו של המתלונן היה שלא כדין, לא נחוץ ולא סביר בנסיבות העניין והבעיטה אף גרמה למתלונן חבלה כמפורט במסמכים הרפואיים שהוגשו ואומצו על ידי בית הדין. עוד טענה כי מדובר בשימוש בכוח שלא נועד לצורך מעצר או לצורך השתלטות על עצור ומצופה היה מהשוטר לא יפעל על פי הרגש ויתנהג באיפוק ובריסון תוך הפגנת שליטה עצמית ובהתאם לסמכויות המוקנות לו בחוק. עוד הוסיפה כי המתלונן שנפגע היה עצור, נתון במשמורת המשטרה ובתוך תחנת המשטרה ונפגע פגיעה פיזית ונפשית. בנוסף לכך נגרמה פגיעה בתדמית המשטרה ובאמון הציבור בה.
הנאשם, השתמש בכוח שלא כדין בתחנת המשטרה בכך שסטר בפניו של המתלונן ובעט באשכיו שעה שזה היה נתון בגילופין ובמשמורת המשטרה כעצור. השימוש שעשה הנאשם בכוח היה שלא כדין, מיותר וללא כל הצדקה עניינית. כפי שקבענו בהכרעת הדין, האלימות שננקטה על ידי הנאשם לא הייתה נחוצה , מידתית או סבירה בנסיבות העניין, כדי להשיג את התכלית הנטענת של ריסון העצור. הדעת נותנת כי ככל שהעצור אכן קילל איים והווה סכנה, הרי שלצורך ריסונו ניתן היה לנקוט באמצעים סבירים אחרים שאינם כה פוגעניים ואלימים כמעשיו של הנאשם.
השוטר הורשע בבית הדין למשמעת (בתיק מס’ 47/14) ונגזר עליו: נזיפה חמורה, הורדה בדרגה לתקופה קצובה של שלושה חודשים.
